קבלת ערעור הנאשם על הודייה במסגרת הסדר טיעון ש"יסודו בשגיאה"

השופט אל"ם א' נח :

המערער שבפנינו הודה בבית המשפט קמא ביום ה-3 לאפריל 2006 במיוחס לו בכתב האישום, הורשע בדין, וניתנה הכרעת דין בעניינו.

לאחר הכרעת הדין האמורה, הגיעו הסנגור והתביעה הצבאית להסדר טיעון ובמסגרתו ביקשו ביום 25 לספטמבר 2006 מבית המשפט קמא לאפשר להם לתקן את כתב האישום. זאת כאמור לאחר הכרעת הדין(!).

במסגרת אותו הסדר נתבקש תיקון אחד הסעיפים בכתב האישום, וכפי המסתבר מהמשך הפרוטוקול ניתנה הסכמת הנאשם להודות בכתב האישום המתוקן.

בית המשפט קמא, ביקש לברר על מה ולמה יש לתקן את כתב אישום, לאחר הכרעת הדין, והצדדים הודיעו לו כי טעם התיקון "נגע לכתבי האישום בהם הורשעו השותפים האחרים ולאופן הרשעתם בהם."

עוד ראוי לציין כי קודם למתן ההודעות האמורות "מבהיר בית המשפט לנאשם כי אינו כבול לעסקה שנקשרה בין הצדדים."

ובהמשך מובאים דבריו של הנאשם: "אני מבין כי בית המשפט אינו כבול בהסדר הטיעון".

הכרעת הדין בוטלה לפי בקשת הצדדים, והתקבלה הבקשה לתקן את כתב האישום. כתב האישום תוקן כך שנמחקו נסיבות מסוימות מהאירוע שפורט בפרט אישום 13, והופחתה החומרה שיוחסה למעשי הנאשם. הנאשם הודה באמור כתב האישום המתוקן ובית המשפט הרשיע אותו על פי המיוחס לו בו.

עיון בהכרעות הדין מעלה כי הן זהות אחת לרעותה.

הצדדים עתרו לעונש מוסכם שעיקרו 7 שנות מאסר בפועל ומאסר מותנה לשיקול דעת בית המשפט. הצדדים הפנו לגזרי הדין  ולעונשים שנגזרו על שני שותפיו של המערער בתיק 1937/04 - שם נדון השותף ל-5.5 שנים למאסר בפועל, ולתיק 3167/04 שם נדון שותף אחר ל-42 חודשי מאסר בפועל.

עוד יש לציין, כי כפי הנראה והעולה מדרך הצגת הדברים בבית משפט קמא, היה שוני כל שהוא בין העבירות שיוחסו לשותפים לעבירות המיוחסות למערער. נוסיף כי עונשיהם של השותפים נקבעו בהסדרי טיעון שכובדו ע"י בית המשפט, במותב אחר.

בית המשפט דן בהסדר המוצע לגבי העונש, והחליט ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של השופט המיעוט, לדחות את ההסדר המוצע, ולגוזר על המערער עונש של 10 שנות מאסר בפועל, תחת 7 שנות המאסר שהוסכמו בין הצדדים.

עמדת הרוב הייתה כי ההסדר נוטה לקולא באופן משמעותי מרמת הענישה הראויה. כמו כן, נימק בית המשפט קמא את הסתייגותו מהסתמכות על עונשי השותפים, בכך ששותף אחד הפגין באופן מעשי את רצונו לחזור למוטב, ואילו בתיקו של השותף השני נתגלו "קשיים ראייתיים". לפיכך, דחה בימ"ש קמא את בקשת הצדדים לקבל את הסדר הטיעון.

עד כה פירטנו את תמצית השתלשלות האירועים בבית המשפט קמא.

בפנינו ערער המערער, על כך שבית המשפט קמא לא קיבל את הסדר הטיעון. המערער מלין על כך שלמרות שהיה הסדר טיעון "סגור", ועל אף העונשים הנמוכים יחסית של חבריו, שהיו אמורים להוות קנה מידה לענישה בתיק זה, סירב בית המשפט לכבד את ההסדר האמור.

התובע הצבאי הודיע בתגובתו כי אינו נכון להגן על הסדר הטיעון, ולדעתו יש לדחות את הערעור.

ביקשנו לשמוע, מדוע אם כן הגיע התביעה להסדר עליו אינה מוכנה להגן. תשובתו של התובע הצבאי הייתה כי ההסדר האמור "בשגיאה יסודו", ואף הסדרי הטיעון של השותפים, אף הם "שגיאה".

לאחר שהצדדים שמעו את הערותינו בעניין, הם הגיעו להסכמה כי פסק הדין יבוטל ובית משפט זה יגזור את עונשו של המערער. ברור שבנסיבות אלה עונש זה אינו משקף את רמת הענישה הראויה אלא שהוא מבין בחשבון את השתלשלות האירועים, ובמיוחד את העובדה כי הצדדים הגיעו להבנה והסכמה לאחר שכבר ניתנה הכרעת דין בעניינו של המערער, והכרעת דין זו בוטלה בהסכמה ובמסגרת הסדר הטיעון ה"סגור".

נודה על האמת כי ההכרעה במקרה זה אינה פשוטה כלל ועיקר. נוכח הלבטים הרבים, כאמור ביקשנו למצוא דרך לקרב בין עמדות הצדדים, אך הם לא הגיעו להבנה במקרה זה, ועלינו להכריע בערעור לגופו.